"אבא, תבנה לי ספינה מנייר", ביקשתי. "כזו, שאוכל לצבוע בצבעיי האהובים ביותר ולהשיטה במים. וזו, תוכל לשוט לה לדרכה, שלא תמיד תהיה לה בהירה. אך לרוב, תוכל לחוש בה דיה בטוחה".
כיצד תצא ספינה למסע בים הגדול? לצד ההכרה כי הים לעיתים תכול ושקט, מאפשר לנו להשען אחורנית, להנות מהנוף המרהיב, מחום קרני השמש ומתנועת הגלים הנעימה. לעיתים תשוט הספינה בדיוק ובהרמוניה ליעדים שכיוונו אליהם. אך לעיתים יהיה הים כהה וסוער, לעיתים מזג האויר יאתגר את גליו והספינה איננה תוכל להשאר אדישה ושאננה למתרחש. ואולי אף תטולטל ותסטה היא מדרכה? מה יאפשר לה לספינה, לצאת למסעה על אף הכרה לא פשוטה זו? האם עדיף יהיה לה להמנע ממסעה, ולחפש את האדמה הבטוחה ביותר עבורה? זוהי אכן שאלה. בעיני, שאלה חשובה.
עוגן. כל ספינה היוצאת למסע בים הגדול מחזיקה בעוגניה. אלה, בין היתר, נועדו לחזק את חיבורה לקרקע בעת הצורך, על מנת שלא תסחף היא על ידי הרוחות, הגלים, זרמי הים או כל גורם נוסף אחר. ישנם סוגי עוגנים שונים- גם בצורתם וגם בתפקידם. ישנו העוגן הזמני, אותו יכולה הספינה לשאת על גביה, ולעת הצורך להיעזר בה על מנת להיאחז בקרקעית הים. ישנו העוגן הקבוע, המתחבר לבורג ענק המוברג אל הקרקעית ומאפשר את אחזקתה של הספינה במקום וישנו גם העוגן הצף, שתפקידו אינו לעצור לחלוטין את הספינה אלא להאט אותה כשצריך.
ההכרה כי המסע בים הגדול, בחלקו יכיל גם סערות; הידיעה, כי לספינה קיימים עוגנים לעת הצורך; והנחמה, כי כל סערה, גם הקשה ביותר, תחלוף- אלה המאפשרים לספינה לצאת למסעה בביטחה. וכך גם קיומנו בעולם. צבעוני, קסום וטוב ככל שיהיה מכיל גם את אתגריו הקיומיים. לעיתים יתבטאו אלה במכשול, ברגע לא צפוי או במשבר קטן ולעיתים נחווה זאת כטלטלה, כקרקע הנשמטת מתחת לרגלינו ומערערת לרגע את כל מה שהכרנו עד כה.
כיצד נצא למסע חיינו עם ההכרה כי מסע זה כרוך גם במשברים? כמו הספינה היוצאת למסעה בים, כך גם אנו בני האדם- זקוקים לעוגנים נפשיים על מנת להרגיש בטוחים לצאת למסע חיינו. עוגנים שיאפשרו לנו להנות מימים שקטים וטובים ללא חשש משתק מפאת משבר שעלול להגיע בהמשך. עוגנים שנוכל להשתמש בהם בעת הצורך ובמידת האפשר.
האם עוגן הוא אחד ויחיד לכולנו או אולי עוגן הוא דבר אישי עבורי? האם עוגן הוא יחיד מסוגו או לחלופין יכול להיות מסוגים שונים ומשתנה בהתאם לנסיבות? מהם עוגני שיאפשרו לי לצאת בביטחה למסע חיי? עוגן יכול להיות כל דבר. חבר טוב, בן משפחה, או בעל חיים אהוב. עוגן יכול להיות פעילות המאפשרת לי לחוש רוגע וחיבור לעצמי ולאדמה או אולי מרחב בטוח להביא אליו את עצמי, עוגן זה שיר טוב, כתיבה, או פעילות מדיטטיבית. עוגן יכול להיות דבר חומרי, עשיה, או אמונה כלשהי. עוגן יכול להיות יחיד ואחד או כמה ויותר. לעיתים, משבר יכול להוות הזדמנות לבחון מהם עוגננו, לזהות אותם או לייצר כאלה. על מנת שנוכל להתמודד עמו ובהמשך גם לדעת כי ברשותנו עוגנים המאפשרים לנו לחיות בביטחה ולהנות ממסע חיינו.
ולא נשכח את הנחמה הגדולה מכולן- כי כל סערה, גדולה ככל שתהיה, חולפת.
